• שי בכר

איך לכל דבר יש 'מאסטר'??!

אני אוהב את זה שבהודו לכל דבר יש 'מאסטר' -

מאסטר ליוגה- זה ברור...

מאסטר למוסיקה - גם ברור

התרבות ההודית לקחה את זה צעד קדימה:

מאסטר להכנת תופים, מאסטר להכנת העצים של התופים,

מאסטר להכנת צ'פאטי (פיתות), מאסטר להכנת יוגורט,

מאסטר בשכנוע, מאסטר בוויתור,

והמאסטר הגדול ביותר - המוכר :)


אז כאן בתמונה אנחנו רואים את maha shay (כלומר, שי הגדול)



מהה שי הוא מאסטר ב... הכנת תבלינים :) ועם השנים הפך לבעל אחת החברות המצליחות בהודו לתבלינים.


כשראיתי את התמונה צחקתי משתי סיבות -

1. כי קוראים לו שי והוא מתעסק בתבלינים וזה ישר הקפיץ לי אותי.

2. כי הוא מאסטר לתבלינים ולערבוב שלהם.


אז כמה שזה מצחיק יש במקור להתנהגות התרבותית הזו משהו מאוד עמוק.


היוגה מלמדת אותנו על ריכוז

אבל הריכוז שיוגה מדברת עליו שונה מהרעיון שיש לרובינו על ריכוז.


כאשר היינו בבית הספר לימדו אותנו שריכוז זה משהו שדורש מאמץ,

ריכוז זה משהו שבא עם סבל.


היוגה לעומת זאת, מתייחסת לריכוז כאל 'זרימה'.

זרימה בלתי פוסקת של תשומת הלב וההכרה לכיוון אחד.


זה מאוד קל להבין את הרעיון הזה כאשר אנחנו מאוהבים,

בין אם זה בבן זוג, או בילד קטן,

זה מאוד קל לנתב את תשומת הלב לכיוונו, וגם בהעדרו,

ההכרה באופן מאוד טבעי חוזרת שוב ושוב להרהר עליו או עליה.


ואפשר בהחלט לומר שחלק גדול ממה שפטנג'לי מלמד אותנו ביוגה סוטרה

זה את 'מדע הזרימה'.

הוא מלמד אותנו איך בשיטה הדרגתית וסיסטמטית ניתן

''ללמד'' את ההכרה שלנו לזרום.