• שי בכר

אנושיות ומודעות בהעברת ביקורת על אחרים

היום קיבלתי תזכורת לנורית אזהרה מה זה חשובה שהזכירה לי מה זה אומר להיות אנושי.


כתבתי משהו,

מהלב,

קצת בוסרי,

קצת לא סגור

אבל מהלב


בשמחה, הצעתי לחברה טובה שתקרא אותו,

הדעה שלה חשובה לי.

היא לא התחברה לזה ואמרה משהו בסגנון של

'זה לא מרגיש מהלב שלך'

ונתנה כמה הערות על מקומות בטקסט שנשמעים

'מזוייפים' לטענתה


מיד ניסיתי להצטדק וולהוכיח

אבל מה שקרה כבר קרה:

הלב שלי התכווץ מהביקורת,

לא בא לי יותר על היצירה הזו

והכפתור שנקרא 'חוסר ערך עצמי' נלחץ.



כל כך בקלות הכפתור הזה נלחץ...

היא הלכה,

ואני נשארתי עם עצמי,

זמן לעצום עיניים

להרגיש

כיווץ בחזה

נשימה קצרה

להיות עם ההאשמה (היא לא מבינה כלום...)

להיות עם חוסר הערך (אז אני לא כותב יותר כלום מהיום... לעד)

עם חוסר האונים (אוף, איך כותבים בכלל?)

פששש

להרגיש

נשימה

אני איתך ילד


מזל... מזל!!! שעברתי בערך 1000 סדנאות וריטריטים בשביל להבין איך להיות במצב כזה. (לפעמים גם שוכח...)