top of page
  • תמונת הסופר/תשי בכר

הבובה שלא מחייכת


זו בובה

היא לא מחייכת

מצאתי אותה בחדר של הבת שלי

מאוד שמחתי כשראיתי אותה

מאוד שמחתי שיש בובה אחת שמראה רגש אחר שהוא לא החיוך שמרוח על פני שאר הבובות בחדר.

(שמזכיר לי את אותו חיוך של 'פייסבוק', או 'אינסטגראם' שאומר- 'אצלי... אצלי הכל טוב')

שאלתי את הבת שלי למה הבובה הזאת עצובה או כועסת, ומאוד התרגשתי מזה שיכול להיווצר שיח על רגשות סתם ככה באמצע היום, כי זה דבר רגיל... להרגיש :)

איך כל כך בקלות אנחנו חשים בושה או אשמה על איזשהו רגש שאנחנו חווים בפנים.

כאילו יש משהו שלא לגיטמי להרגיש,

שאסור

אסור לבכות, או לכעוס, או להיות מתוסכל או פשוט עצוב

אסור

לדעתי זה מאוד מסוכן, זהו פתח להדחקה

והדחקה מובילה לכיווץ

וכיווץ מוביל לכאב

וכאב... למחלה

איזה לימוד חשוב זה בתקופה זו:

מותר להרגיש

מותר להרגיש!

מותר להיות בן אדם

עם כל המנעד הרגשי הזמין לי

מותר להיות שמח, עצוב, מתוסכל, נאור או בור

מותר להיות, למען השם!

מותר להיות... כי זה מה שאני בעיקר- 'היות'...

זה מה שאני - ביטוי אינסופי ומתפתח של האנרגיה השורה בכל.

אום


46 צפיות0 תגובות
bottom of page