כיצד ההכרה 'מתנקה' על ידי מרכוז בנק' אחת?

להרבה מאיתנו ריכוז נשמע כמו דבר קשה ורחוק.

לימדו אותנו במערכת החינוך שריכוז הוא דבר קשה, דבר שמצריך מאמץ וכח רצון.

עצם המילה הזו גורמת לנו לכווץ את הגבות.


עם זאת, ביוגה מתייחסים לריכוז בדרך שונה לגמרי.

לפיתוח של ריכוז ניתנת חשיבות עצומה בספרות ובתרגול היוגי ושווה שניתן את הדעת לרגע לאפקט החשוב ביותר אשר מושג על ידי אימון בריכוז.


הריכוז הוא השער ל'טיהור' של ההכרה ולמצבי תודעה עמוקים.


ובכן, אם מדברים על 'טיהור' אז קודם צריך להגדיר מה זה 'לכלוך'.

בגדול, מבלי להיות טכני מדי, 'לכלוך' אפשר לחלק לשנים:

1. משהו ששיך למערכת אבל נמצא במקום הלא נכון.

לדוגמא: בגדים על הרצפה.

2.משהו שלא צריך להיות במערכת.

לדוגמא: אבק.


כאשר אנחנו מסתכלים פנימה על ההכרה שלנו אנחנו מגלים נוף שלם של מחשבות, רגשות, דעות, רעיונות, אמונות וכד'. חלק מהם נעימות וחלק לא.

זה הכל חלק מהמבנה של ההכרה.

עם זאת, כל מה שנמצא בהכרה נמצא שם כרושם שנאסף מחווית העבר.

לדוגמא, כאשר אדם חווה בילדות חוויה מאיימת או אלימה עם כלב לרוב יוצר בתוך ההכרה הרושם ש'כלבים הם מפחידים'.

כאשר הוא יגדל, יכול מאוד להיות שהוא ישכח מאותן חוויות, אבל הרושם יישאר ובכל פעם כאשר הוא יפגוש כלב אותו פחד מוכר יעלה בו.

זה נשמע מאוד מובן מאליו, ועם זאת, זה בדיוק ה'לכלוך' שנמצא בהכרה שלנו וחוצץ בינינו לבין החיים.


כמה פעמים חווינו אירועים שיכולים להיות נעימים ומרוממים כסבל?

ארוע חברתי בו הרגשנו לא אהובים (למרות שלא הייתה שום הוכחה במציאות לכך)?

עשייה משמחת, כמו פתיחה של עסק או הרצאה מול אנשים, שהייתה מלאה בפחד ולחץ?

מערכת יחסים ששוב ושוב עולות בה אותן 'בעיות'?


אם נתבונן פנימה לרגע ונבדוק: 'עד כמה אנחנו נוכחים עם מה שקורה עכשיו ועד כמה אנחנו מתבוננים על החיים מתוך 'עיניים ישנות'? עד כמה אנחנו חיים את העבר שלנו בהווה?'


בשביל חלק מאיתנו זה עלול להיות 'שוק' - אנחנו כמעט ולא נוכחים, כמעט ולא יציבים.

חוויות מגיעות והולכות, על כל חוויה יש לנו דעה, מכל חוויה עולה זיכרון של חוויה אחרת, כל חוויה מזיזה אותנו, אפשר לומר, מטלטלת אותנו ל'מקום אחר', שהוא לא 'עכשיו'.