כיצד 'לא להצליח' במדיטציה ולהצליח בגדול?!/ שי בכר

אתם מנסים לשבת למדיטציה, עם הרבה רצון טוב ותושייה. מארגנים את המושב, את הסביבה הנעימה, הכל מוכן ומזומן. מתיישבים על הכרית, ואז מה קורה?

מגלים ש'משהו' לא עובד...

משהו בנו לא מוכן 'למדוט'. נדמה שבמקום זמן שקט ונעים – אנו מוצאים עצמנו לחוצים יותר, מלאים

במחשבות ומתח. כמה שאנחנו מנסים בתוך הראש להשקיט את עצמנו או לחזור על ההנחיות ששמענו או שקראנו ככה הלחץ גובר.

בשלב מסוים מנסים אפילו 'טכניקות רדיקליות' ששמענו ש'עובדות' ואתם סופרים לאחור ממאה עד אפס, או מנסים לעצור את הנשימה לדקה... אבל כלום לא עוזר! המיינד הזה עקשן!

הסיטואציה הזו נשמעת מוכרת?

הרבה תלמידים וחברים חולקים איתי את החוויה הזו,

והיא גם הייתה מנת חלקי במשך זמן ארוך – עד שהפסקתי...

מה הפסקתי?

התשובה לכך נמצאת בשורה הראשונה של הכתבה הזו ''אתם מנסים לשבת למדיטציה...''.

יום אחד דיברתי עם חבר על התרגול היומי שלו,

שאלתי אותו אם הוא עדיין יושב כל יום למדיטציה והוא ענה

'כן, אבל אני לא רואה בזה הרבה טעם, ברגע שאני מתיישב אני נכנס לכזו

מערבולת של מחשבות שלוקחות אותי עד סוף המדיטציה, אחרי 20-30 דק',

כשמצלצל הפעמון, אני שואל את עצמי – מה עשיתי פה חצי שעה?!'

היה נשמע שהוא מאוד מתוסכל וחש כישלון עצום.

חשבתי לרגע ועניתי לו – 'נשמע לי שהיית מאוד מחובר לעצמך' אמרתי.

'מאוד מחובר?!' שאל החבר בפליאה.

'כן' עניתי.

אם אתם חושבים שההסבר לתשובה שלי יעזור לכם – אתם מוזמנים להמשיך לקרוא.

המודע ותת המודע

הרבה מאיתנו יודעים שיש חלק במיינד שלנו שהוא החלק ה'מודע' – שרואה, מבין, מנתח, עושה חישובים ומסביר לנו דברים בצורה כזו שנוכל להבין את המציאות שמסביבנו. באותו חלק מודע נמצאת גם התנועה הפנימית שאנו מכנים 'כוח הרצון'.

כוח הרצון הוא תנועה חשובה מאוד, כי הוא נותן לנו את ה'הצתה' הראשונית לצאת לפעולה.

וכמו כן, אנחנו יודעים שיש בנו חלק שהוא תת-מודע, כלומר, יש בתוכנו מקום,

שהוא ניסתר מהמודעות היומיומית שלנו, בו מתרחשים תהליכים פנימיים

מתחת לפני השטח אשר מונעים על ידי אמונות, דפוסי מחשבה,

רשמים וזיכרונות מהעבר, שם נמצא כל מה שאנחנו חושבים על עצמנו ועל העולם.

זה גם החלק אשר ממונה על השליטה במערכות הלא רצוניות כמו הנשימה,

דופק הלב, ומאוד רלוונטי לנו: תת-המודע שולט במערכת העצבים האוטונומית.

מה זה אומר לנו? זה אומר שהוא מחליט מתי הזמן להילחץ ומתי הזמן להירגע.

עכשיו, אני מניח שכולם יסכימו איתי שמדיטציה היא היכולת המופלאה שלנו

להתחבר לעולם הפנימי אשר בנו (תת המודע) ולאפשר לו לנקות את עצמו

מרשמים ואמונות (סמסקארות) אשר משבשים את התפיסה שלנו את המציאות ועקב כך גורמים לנו לסבל גדול. (או לפחות אפשר להגדיר זאת כהחלק הראשוני של המדיטציה).

ישנם 2 גורמים עיקריים שאני רוצה להתייחס אליהם כאן, שמעכבים אותנו בתרגול המדיטציה:

1. כח רצון- כפי שציינתי קודם לכן, כוח הרצון הוא תנועה פנימית נהדרת כאשר היא נמצאת במקום הנכון לה. לאחר שהחלק המודע בנו חישב ומצא שמדיטציה יכולה לשרת אותנו הוא מפעיל את כח הרצון שאמור לעזור לנו 'להתניע' את כל מה שצריך לעשות כדי שהמדיטציה תתרחש (לפנות זמן, להכין מקום וכו'). אחרי שהתיישבנו ועצמנו את העיניים -אין לכח הרצון מקום יותר! מדוע?

כיוון שמדיטציה היא תנועה של חיבור אל תת-המודע ואילו כח הרצון נמצא ברמת המודע!

אין לכח הרצון את הכלים לגשת לתת המודע, כי הוא פשוט לא שייך לשם ולכן אנחנו מוצאים את עצמנו מנסים לשבת למדיטציה ''ונכשלים''.

עכשיו, אני חס וחלילה לא רומז שיש דבר כזה כישלון במדיטציה, אלא רק מבטא את החוויה אשר מתרחשת בנו: המודע מתוסכל.

הוא מתוסכל כי הוא שלח את כוח הרצון שלו למשימה – 'לשבת למדיטציה, להכנס עמוק פנימה ועקב כך לחוות שינוי שישחרר אותי מהמתחים שלי'.

וכמובן שכוח הרצון יחזור בידיים ריקות – הוא לא קשור לעולם הפנימי העמוק (תת המודע) והוא גם ממש לא יודע איך נרגעים (כי זה גם קשור לעולם התת-מודע)

אתם מבינים כמה מתסכל זה?

זו בדיוק הסיבה שמורים גדולים למדיטציה פעמים רבות נוקטים בגישה של 'אין מה לעשות, אין מה להשיג, אין מה להיות' כיוון שכל אלו הם סממנים של כוח הרצון שהם חפצים לנטרל.

זה מוביל אותי לגורם השני:

2. אתה מחובר עמוק מאוד, ואפילו לא ידעת את זה! – אז אחרי שישבנו, וכח הרצון ממש ממש רוצה להרגע ומה שהוא מקבל זה רק לחצים וקשקשת אינסופית של המיינד, הוא מגיע למסקנה:

''נכשלנו במשימה! אין רוגע ואין שקט''. (מה שיוצר עוד יותר לחץ, מתח ורעש...)

וכאן אני אציב סימן שאלה (?) וראוי שכל אדם יציב באותה נקודה סימן שאלה.

מדוע?

בואו נבחן לרגע- האם זהו באמת סימן לכישלון?

מה קורה לנו שם? מתח ומחשבות עולות ומציפות את המודע.

מאיפה הן הגיעו? למה דווקא עכשיו? יכול להיות שתת המודע הביא אותם? יכול להיות שברגע זה אני צופה ממש בתת המודע בפעולה?!

רדיקלי!! אם זה המצב, יכול להיות שאני עמוק עמוק במדיטציה?

כן, כן וכן! הזכרנו בעבר: תת המודע אחראי למתח ולרגיעה, הוא גם אחראי לכול האמונות, דפוסי חשיבה וכו'. מה שאומר שזה רק הגיוני שכאשר אשב למדיטציה אקבל איזושהי תגובה תת מודעת ובמיוחד את זו שצריכה ביטוי מיידי על מנת לנקות ולאוורר את תת המודע.

ולכן, כל המחשבות והמתחים הללו הם לא אחרים מאשר השלב הראשון וההכרחי (במצבנו הנוכחי) בדרך אל רבדים עמוקים יותר בתת המודע ובמדיטציה.

אז מה עושים, איך יוצאים מזה?

התשובה לשאלה הזו נעוצה בגישה שהמדיטציה מביאה איתה – 'מה שבא ברוך הבא!'.

'אני לא שופט, לא מבקר, לא רוצה שדבר יהיה כך או אחרת,

פשוט מניח לדברים להיות ומאפשר להם לעבור דרכי'.

זה דורש מעט נכונות וקבלה של המצב. אפשר לדמות זאת ליציאה

עם סירה קטנה אל הים הגדול.

קרוב לחוף נמצאים הגלים הגדולים והקשים ביותר למעבר,

הם כמו קיר של מים, ולכן בשלב הראשוני אני אצטרך

לחתור חזק ולהתגבר על הגלים הללו, לעיתים אני אפילו אתהפך ואצטרך לחזור לסירה.

אבל ברגע שעברתי את הגלים הללו, ברגע שהתמסרתי למצב והמשכתי לחתור,

בלי להאמין לקולות הפנימיים שמספרים לי שנסיעה בסירה 'אמורה להיות רגועה', בדיוק ברגע הזה אני אמצא שהים שנמצא מאחורי הגלים למעשה נעים ורגוע.

ככל שנסכים להצטרף אל המתחים והמחשבות ובאמת לקבל אותם בכבוד הראוי להם (כביטוי לתת המודע שלי) ככה נמצא שקל יותר לעבור את ה'גלים הקרובים לחוף' והמתח שקיבל ביטוי ופירק את עצמו, יתחלף בתגובה אחרת של תת המודע – אולי רוגע, או הרפיה.

כי אי אפשר להרפות, זה לא דבר שעושים. זה דבר שקורה לנו כאשר אנחנו מפסיקים לנסות שמשהו אחר יקרה שהוא לא מה שקורה ממש עכשיו.

ומה אם זה לא עובר? מה עושים אז?

כמו החבר שלי, שדיווח על כך שרוב המדיטציה שלו מורכבת ממחשבות ולחצים, לא תמיד יש מה לעשות באותו הרגע – החיים שלנו מאוד לחוצים, מורכבים ועמוסים. לעיתים מדיטציה אחת לא מספיקה כדי לאוורר את תת המודע ולעבור אל המקום בו 'הים שקט'. ואחת הנקודות החשובות שאני מנסה להעביר היא 'רכישת כבוד למיינד שלי' – יש לו תהליכים לעבור, הם לא תמיד נעימים לי, אבל עצם ההסכמה שזהו המצב – זה כבר משנה את כל התמונה.

מעבר לכך, יש כמה דברים לעשות, הנה כמה עצות פרקטיות:

ראשית, מומלץ מאוד לפחות פעם בשנה ללכת לריטריט. זמן של התכנסות ואימון אינטנסיבי של מדיטציה. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שכמו כל מיומנות, כאשר אנחנו מתרגלים אותה היא הופכת להיות חלק מאיתנו וככל שעושים זאת יותר, ככה זה נהיה קל יותר. חשוב לעשות את התרגול תחת הנחייה של מורה שאתם סומכים עליו ועל ההשקפה שלו – כי אין דבר גרוע יותר מתרגול לא נכון.

שנית, היוגים והחכמים העתיקים יצרו לנו את תרגולי היוגה והפרנאיאמה במיוחד כדי לזרז את תהליך האוורור של תת המודע ופתיחת התעלות האנרגטיות. לכן אני מאוד מעודד לקחת שעורים שבועיים ולטפח תרגול אישי, כל אחד על פי מידתו וסיטואציית החיים שלו.

*

נסיים בסיפור זן קטן – מורה זן אחז במניפה בידו, הוא הפיל את המניפה לרצפה וביקש מתלמידו

'נסה להרים אותה'. התלמיד הרים את המניפה ונתנה למורו.

המורה שוב הפיל את המניפה לרצפה וביקש מתלמידו 'נסה להרים אותה'.

התלמיד שוב הרים את המניפה ונתנה למורו. בפעם השלישית המורה שוב

הפיל את המניפה לרצפה.

אך כעת התלמיד החל לחשוב, המורה שלי מנסה ללמד אותי משהו.

התבונן התלמיד על המניפה אשר על הרצפה וחשב שעה ארוכה.

הפציר בו מורו 'נסה להרים אותה!'. והתלמיד ענה: 'איך אני יכול לנסות להרים אותה?! או שאני מרים אותה או שלא!'

הרי אום

מהה שיוורטרי 2015

0 צפיות

שי בכר

052-8567136

  • Facebook - Black Circle
  • YouTube - Black Circle

פראם יוגה מתחייבת לא לעשות כל שימוש לרעה במידע הנאסף על לקוחות וגולשים באמצעות קמפייני פייסבוק. פראם יוגה מתחייבת כי כל מידע הנאסף באמצעות הקמפיין לא יועבר לאף גורם אחר וכי השימוש בו יעשה למטרות יצירת קשר עם גולשים אשר ביקשו לקבל הצעת מחיר בגין מוצרי החברה. אנו מתחייבים לשמור על פרטיות המידע של כל הגולשים אשר מלאו טופס לידים בפייסבוק ולא לנצלו לרעה בשום צורה.