מדוע אשמה מנהלת אותנו?

אני מקווה שהמילים האלה יעניקו לכם פרספקטיבה חדשה על אשמה.

כי כאשר הבנתי את מה שאני כותב

התחלתי במסע שמאפשר לי להפסיק

'לעשות הצגה שנראית טוב'

להפסיק ל-'רצות'

ולהסכים להתקרב 

למה ש'אני'. 

אשמה היא מנגנון טבעי במערכת הרגשית שלנו

שהמטרה שלה היא לשמור עלינו חלק מה'שבט' או הקהילה בה אנו חיים. 

כאשר אדם עושה משהו מזיק בראי הקהילה

הקהילה רוצה להוקיע אותו,

אך כאשר האדם מפגין אשמה (ולוקח אחריות)

זה הסימן לקהילה שהיא יכולה לאמץ את האדם בחזרה אליה.

ולכן אנחנו מאוד מאוד עסוקים חלק גדול מהזמן ב'איך אנחנו נראים' - כי אם יאהבו אותי, אהיה חלק מהשבט וזו הדרך שלי 'לשרוד'.

מה שקורה עכשיו זה שרבים מאיתנו חווים את הפחד של 'לא להיות אהוב/ה, לא להיות חלק'. 

וכתוצאה מכך, מסתובבים עם 'אשמה כרונית',

אני אשם עוד לפני שהאשימו אותי. 

אני לא מספיק טוב מעצם היותי...

ואז אנחנו גם הופכים למרצים כרוניים.

אנחנו מוגנים לוותר על הרבה כדי שיאהבו אותנו

ומעט מאוד מאמינים שכפי שאנחנו-

אנחנו ראויים לאהבה. 

ואז מה שקורה - שאנחנו מסתובבים עם 

'מסיכה'. 

שמאפשרת לנו להראות טוב

וגם... להתרחק מעצמנו. 

בעזרת תרגילי אנרגיה ומדיטציה עוצמתיים

היוגה רוצה לעזור לנו להשתחרר 

מהתבניות שאנחנו חיים דרכם

ולהיות החופש שהוא אנחנו. 

העצה שלי- קחו פרק זמן משמעותי לתרגול עמוק

כמו ויפאסנה או ריטריט ארוך טווח

כדי לבוא במגע אמיתי עם המקומות הללו

ולאפשר לחומות המסיכה להתמוסס

מהעוצה שבפגיעות. 

אום