מחשבות על קצב - תובנות מהפסטיבל הסופי

אז חזרתי אתמול מהפסטיבל הסופי מלא במוסיקה שנכנסת ישר ללב, במפגשים, בעיניים מלאות באהבה.

אני רוצה לחלוק איתכם כאן כמה מחשבות או תובנות על קצב, יוגה והחיים.

חלק מכם יודעים שמעבר לעיסוק שלי בהוראת היוגה אני גם מנגן על התוף בהרכב שנקרא הקוואליה. ההרכב מנגן מוסיקה הנשענת על המוסיקה הקדושה של הסופים מאזור הודו-פקיסטן והמטרה שלה היא קירוב לבבות אל ה'אחד'.

בעקבות כך, פנה אלי אסים, המנהל האומנותי של הפסטיבל, וביקש ממני להעביר סדנא שקשורה לקצב.

אני אוהב לעשות דברים חדשים, שמאתגרים אותי לחשוב וליצור ולכן מיד עניתי 'כן'!

צירפתי אלי את המוסיקאי המחונן אורי יבור (https://www.oriyavor.com/),

וכך נולדה לה הסדנה 'נוכח בפעימה - מסע מקצב לטראנס'.

מעבר לך שסדנאות הן קרקע נהדרת לחקור חלקים חדשים בהוויה שלנו, גם במובן הרחב וגם במובן האישי, סיפורים קטנים ומשמעותיים על אומץ להחשף או על רגע של נוכחות.

אז מעבר לכך שסדנאות יכולות להיות פשוט קסם (במיוחד בפסטיבל הזה, שכל מה שקורה בו כל כך מדוייק), מתוך היצירה של הסדנה עלו בי כמה תובנות משמעותיות על קצב.

מה זה קצב?

קצב הוא מחזוריות. מייצג כל סוג של חזרתיות בין אם קבועה או משתנה.

הפעימה החוזרת על עצמה נשענת על מימד הזמן.

במערכת האנושית קצב פועל ברמה התת מודעת והלא רצונית.

המערכות הפנימיות של הגוף שלנו (נשימה, לב, מחזור הדם, מחזור חודשי, שינה וערות וכד') פועלות על פי מחזוריות קבועה.

התפקוד של המערכות הפנימיות נשלט על ידי חלקים במוח בצורה לא רצונית.

המוח מחליט על מהירות הקצב ועל האיכות שלו על פי חישובים שהוא עורך והמטרה שלו היא לאזן את המערכת.

זו הסיבה שכאשר אנחנו מקשיבים למוסיקה או לתופים אנחנו מגיבים מיד, בצורה כמעט 'לא רצונית'.

לדוגמא, קורה לכם שכאשר יש מוסיקה סביבכם הגוף או הראש זזים לפי הקצב אפילו אם אתם לא ממש 'מקשיבים' למוסיקה.

קצב מזיז אותנו.

בסדנה בפסטיבל הסופי הפעלתי מטרונום, מכשיר שמייצר קצב כמו שעון. צליל משעמם ומונוטוני, ועדיין אנשים יכלו להתחבר אליו והחלו לזוז לפי הקצב.

קצב כאלמנט שמאפשר ביטוי

עכשיו זו מחשבה ממש מעניינת...

לפני שנתבונן על קצב בואו לרגע נתבונן על אלמנט מרכזי בפילוסופיה של היוגה -

במציאות שלנו לכל דבר שקיים יש 2 אספקטים - הנגלה והנסתר.

לדוגמא - בשביל שיתקיים אובייקט כל שהוא חייב להיות מרחב שמאפשר את הקיום שלו.

ולכן, למרות שהמרחב 'נסתר' מעינינו, הוא תנאי בסיסי על מנת שהאוביקט יתקיים.

אפשר לקרוא לזה גם סיבה ומסובב.

כך גם במוסיקה - קצב הוא דבר שנמצא מאחורי מנגינה.

ברגע שיש קצב, גם אם הוא לא קבוע, מנגינה עולה בעקבותיו.

זה קורה באופן טבעי שכאשר אנחנו שומעים תוף - מיד רוצים לשיר איתו.

ולכן קצב מאפשר ביטוי של מנגינה מובנת.

קצב הוא בעצם 'הגבלה' שמאפשרת ביטוי

זה קורה לנו גם בחיים, פעמים רבות כאשר אנו שמים הגבלה מסויימת אנחנו מגלים שיותר ויותר יצירתיות יכולה לעלות ממנה.

כיוון ש'הגבלה' פירושה יצירת תנאים.

וזו בדיוק המהות של תרגול היוגה. אנחנו מייצרים הגבלות מסויימות על מנת לאפשר את התנאים למצבים מסויימים לעלות.

לדוגמא, כאשר אנחנו מגבילים את ההכרה וממקדים אותה באובייקט אחד אנחנו מיצרים תנאים לשקט בהכרה וגם את התנאים לתובנה על אותו אובייקט עליו אנחנו ממקדים את ההכרה.

ועכשיו למשהו ממש מעניין:

5 האלמנטים, מדיטציה והקצב הקוסמי

על פי היוגה קצב מיוצג על ידי אלמנט האוויר. כן כן, האוויר (לרוב אנשים חושבים שזה אלמנט האדמה)

מדוע?

דוגמא לכך שקצב קשור לאוויר תהיה המקום בו מיוצג הקצב בצורה הנראית ביותר בגוף - הלב והריאה. האזור של בית החזה הוא האזור של אלמנט האוויר בגוף.

אבל מעבר לך, שימו לב להסבר הבא:

מרחב מיוצג על ידי אלמנט האתר, או חלל. (אקאשה בסנסקריט)

כאשר יש מרחב פעימה יכולה להתקיים -פעימה מיוצגת על ידי אלמנט האוויר (ואיו)

כאשר יש פעימה הכרה יכולה להתקיים - הכרה מיוצגת על ידי אלמנט האש (אגני)

אפשר גם לראות זאת כך -

מרחב=שקט (חלל)

פעימה=קצב (אוויר)

הכרה=מנגינה. (אש)

ולכן בתרגול של מדיטציה אנחנו נגביל את האש (הכרה) על הנשימה (קצב) על מנת לגלות את השקט שמאחורי הדברים (חלל).

נשמע כמו יוגה נכון?

המממ...מעניין

אז יש לי עוד מלא מחשבות, וגם הן, רק מחשבות... אבל עד כאן בינתיים.

שלכם, שי