תרגול בבית... לא פשוט
לרובנו, כולל מתרגלים וותיקים מאוד, זה עניין לעלות על המזרן באופן יום יומי ולהתחיל לתרגל למצוא השראה ומשהו שבאמת יחבר ויזין אותי...
האם זה אפשרי שתרגול בבית יעלה באיכויות על שעור שמקבלים ממורה?
אחת הסיבות שאני מזהה שבגללה קשה לקום ולתרגל היא -
מה לתרגל?!
זהו שלב שפעמים רבות 'תוקע' את כל התרגול...
או שאנחנו 'שוכחים' את הכל ופשוט לא יודעים מה לעשות אם לא מנחים אותנו.
או שאנחנו פשוט רוצים 'הכל' ולא מצליחים לבחור כלום.
או שלפעמים זה מרגיש כאילו אנחנו דבוקים לאותו שטנץ אליו התרגלנו ולא מצליחים לעשות משהו שיעניין אותנו...
אם מצאתם את עצמכם מזדהים עם אחד מהדברים הללו או כולם
קודם כל, חשוב שתדעו שאתם לא לבד ושזה עניין שכל מתרגל באשר הוא מתמודד עימו.
לפני שאני מתחיל את המאמר חשוב לציין שלמתרגלים רבים, העניין של תרגול בבית מעלה מיד את ההרגלים הישנים של ביקורת, שיפוט, אשמה והאשמה... לפי מיטב זכרוני הם לא חלק מעקרונות היוגה... :) זה רק טבעי,
ברגע שאנחנו פותחים מרחב, מיד ההרגלים שלנו קופצים- כי יש להם מקום
(ממש כמו שזוגות בחופשה פעמים רבות נוטים לריב בהתחלה) אז הגיעו נטולי ציפייה מעצמכם להיות משהו, או מישהו, אפילו ללא ציפיה לא להיות בביקורת : )
להפך, זה זמן בשבילכם כדי להתחיל לחקור, לגעת, להינגע זמן שבו אפשר להוריד מסכות ומגננות זמן להיות
זה יהיה ממש לירות לעצמנו ברגל להכניס כל כך הרבה שיפוט וביקורת לתוך מרחב שמבקש עדינות.
אז שחררו ציפיות,
לגבי אורך התרגול
האיכות שלו
העומק, כל דבר
עצם זה שעשיתם זה כבר המון! עצם זה שהקדשתם זמן, זה מלא!!! אפילו כמה דק זה הרבה. ואם יש עיקרון שהוא כן ביוגה זה העיקרון שאומר שחזרה בהתמדה מביאה בסופו של דבר תוצאה, גם אם זה לא נראה,
גם אם זה מרגיש סתם
גם אם יש לי ימבה קולות בראש,
ההתמדה בתרגול אישי מביאה תוצאות לטווח ארוך
נסו זאת למשך חודש, ואז הביטו לאחור וראו את התוצאה
יש סיכוי גדול שתהיו מופתעים
(ואם לא, שווה לבחון את האופן או הגישה בתרגול).
אז הנה כמה רעיונות שאולי יעזרו לנו לאסוף את התרגול שלנו:
ההסכמה להיכנס פנימה
זהו הא'-ב' של תרגול, כל תרגול. בשעור עם מורה, פעמים רבות מה שקורה, זה שהוא מחזיק לנו את מרחב המודעות, את רמת ההשתקעות שלנו בתוך התרגול. זה לא פשוט, ההכרה שלנו נוטה לנדוד באופן קבוע וזהו אימון - לשוב הביתה.
יש היגידו שזה רוב האימון... אז מה הפיתרון? אין ממש פיתרון בזק, אבל קודם כל להכיר בכך שהדקות הראשונות של כל תרגול מוקדשות לכניסה הזו פנימה ולעבודת מודעות.
וזו הזמנה לחקור מה עובד בשבילך? להיות בשקט ולהקשיב לנשימה?
לשיר 'אום' או כל מנטרה אחרת? להדליק נר?
מה עובד אצלך?
ואז מגיע השאלה הבאה -'טוב אז נכנסנו פנימה, ומה אז?'
הנה כמה עצות כיצד למלא את התוכן של התרגול שלכם:
פשוט לעלות - בלי מטרה
זו הדרך הכי קשה ועם זאת הכי מתקדמת. עולים על המזרן,
עוצמים עיניים
ומקשיבים
מה חי בי היום? עכשיו? מה הגוף שלי מבקש? מבלי ציפיה
אפילו שיתרחש משהו
אפילו לזוז
אני מקשיב
מתוך השקט הזה יכולה להוולד כל כך הרבה תנועה, יצירתיות ועומק
הרשו לגוף שלכם להוביל אתכם דרך תרגילים שאתם מכירים וגם כאלה שהוא ממציא באותו רגע לפי הצורך
2. הגדירו מטרות
זו דרך הפוכה לדרך הקודמת.
דרך שמזמינה אותנו לזהות מראש,
צרכים של הגוף
צרכים של הנפש
ולייצר יעדים שיעזרו לי להתקדם בתרגול
לדוגמא
צורך של הגוף יכול להיות לרכך את שרירי פנים הירך כיוון שישיבת מדיטציה לא אפשרית לי,
או הארכה של שרירי ההמסטרינג או חיזוק של שרירי הליבה, או נקיון של הריאה או כל דבר שהוא צורך תפקודי\אימוני של הגוף.
צורך של הנפש יכול להיות - חיזוק אלמנט האדמה, התקרקעות וחיבור לרגע הזה כדרך לחזק את תחושת הביטחון שלי.
יכולות להיות אינספור מטרות. והלימוד המעניין הוא לחקור דרכים שונות לאמן את עצמי, כך שזו גם הזמנה לעצב את התרגול וגם הזמנה לצאת למסעות מחקר מרתקות.
3. אתגרו את עצמכם
אתגר יכול להתבטא בכמה אופנים והוא לאו דווקא חייב להיות 'חזק יותר' 'ארוך יותר' אתגר יכול להיות גם לבצע את התרגול באופנים שלא היו נוחים לכם ולמצוא נינוחות בתוכם
לדוגמא
לקחת תרגיל ולתרגל אותו ממש ממש לאט
או תרגול שהקשר עם הנשימה הוא המרכז שלו - והאימון הוא להיות כמה שיותר מודע לנשימה בכל אחד מהתרגילים.
היו יצירתיים באתגרים שאתם מציבים לעצמכם.
אתגר מזמין אותנו לבדוק מה הם הקצוות שלנו בכל מיני תחומים וההזמנה לשחק מסביב לגבולות.
כמובן, חשוב חשוב לשים שהתרגול לא נהיה 'רג'אסי' (הישגי), ככה אנחנו יוצאים מגבולות היוגה. (לפחות כפי שהמורים שלי הסבירו לי אותה) כאשר אנחנו מתרגלים בצורה הישגית מדי אנחנו מפספסים את היכולת להקשיב ולתת פידבק לעצמנו.
4. מסעות מחקר - למדו על אסאנה או פראניאמה וחקור אותם כל יום מזווית אחרת
זו אחת הדרכים החביבות עלי כי זו דרך ממש טובה להטמיע את התרגילים השונים שהיוגה מציעה.
במשך שבוע לוקחים תרגיל,
לדוגמא, נאווה-אסאנה: הסירה
ובכל יום לאורך השבוע משלבים את הסירה ומתייחסים אליה בתרגול באופן אחר: א. במקום אחר בתוך הרצף ב. בצורה אחרת של נשימה - פעם נשימה עילית, ופעם בטנית, או בהתייחסות לוואיו אחר. ג. באופן אחר של החזקה - מה ההבדל אם אני נכנס מתוך שכיבה או מתוך ישיבה -מערכת אחרת של שרירים מחזיקה את התרגיל. או אולי רק בוחן - מה יקרה אם אצרף להחזקה היום - תשומת לב יתרה לרירי הפסואס, או למקרבים של הרגליים? ד. ביכולת שלנו להתמקד בצ'אקרה המושפעת - לכל אסאנה יכולות להיות כמה וכמה פונקציות אנרגטיות, שווה להתחיל לחקור - מה קורה כאשר אני מפעיל תשומת לב ודמיון לאיכויות של המניפורה לעומת אם אעשה זאת מחרת עם המולא דהרה? ה. במנטרה הקשורה לתנוחה - לכל תנוחה יש איכות קוסמית המקושרת אליה - מנטרה מעוררת את האיכות הזו וזו חקירה מאוד מענינת לצרף מנטרה לתוך התרגול הפיזי כי לפתע גם המיינד 'מתאמן'.
אפשר להמשיך ולהיות יצירתי במסעות המחקר, אין לזה סוף - זו התחלה שנועדה 'לגרות' אתכם...
זו גם הזמנה להתחיל את התרגול בלימוד מתוך ספר על האסאנה או הרצף שנבחר.
5. מסעות מחקר 2 - לחקור עקרונות - אנטומיים, צ’אקרות, ערוצים וכד’.
זו גם צורה חביבה ביותר.
במקום לקחת תרגיל אותו אנחנו חוקרים, אנחנו לוקחים עיקרון.
זה יכול להיות עיקרון פיזיולוגי שלמדתם כמו:
עבודה במתיחה עם הגולדי טנדן.
או עיקרון של גירוי\הרפיה.
או עיקרון אנרגטי - נגיד, עבודה עם הערוצים האנרגטיים. לדוגמה- לייצר תרגול שכולו עובר בין עבודה על צד שמאל, ימין ומרכז. אחרי כמה סייקלים של תרגילים מסביב לעיקרון הזה אנחנו נגלה אפקט מיוחד מאוד. נסו לעלות על עקרונות שלמדתם וליישם אותם בתוך התרגול בצורה יצירתית.
מתוך עבודה עם עקרונות קל מאוד לבנות תרגול מלא
כי כך כל חלק מהדהד את העיקרון.
נגיד אם העיקרון הוא 'אדמה'
אני יכול שהחימום יעודד תחושה של קרקע עם המון עבודה מסביב לאגן ורצפת האגן
שהאסאנות שאני בוחר יהיו קשורות לאלאמנט הזה כמו אסאנות שבהן האגן נוגע ברצפה לדוגמא, או אסאנות שמבקשות למצוא בסיס מול הקושי למצוא בסיס.
הפראניאמה יכולה לעודד התקרקעות מתוך דגש על נשיפה, או נשימה בקצב אחיד 4*4*4
ואפילו שההרפיה תהיה קשורה להשתקעות אל תוך האדמה...
עד כאן
אם המאמר הזה תמך בתרגול שלכם באיזשהו אופן אתם מוזמנים לשתף
ואם יש לכם עוד רעיונות יצירתיים מוזמנים להשאיר בתגובות.
שלכם
שי
コメント