נזיר הולך בשביל בלילה ורואה נחש, הוא לא זז, הוא קופא מפחד ומהידיעה שנחשים מזהים אובייקטים לפי תנועה, אז הוא לא זז,
הוא עומד ככה כל הלילה.
הרגליים שלו כאבו, כל הגוף שלו כאב.
היה לו קשה לא לזוז וכאב לו הראש מהעוצמה של הפחד והריכוז שהוא היה בו.
בבוקר עולה השמש ומגיע האור, והוא מגלה שמה שהוא חשב שהוא נחש
זה בכלל היה חבל!
כך שבעצם, שום דבר לא באמת קרה. בסך הכל, הידע שלו על הדבר שהוא רואה היה טעות.
כשהגיע האור הוא הבין שהוא טעה,
התפיסה שלו עיוותה את הידע על מה שנמצא מולו ויצר כל כך הרבה סבל ובלבול.
האם הנחש נעלם? לא!
הוא לא היה קיים מעולם.
היוגה מלמדת אותנו שאנחנו רואים דברים, אך כיוון שהדרך בה אנחנו תופסים איננה נקיה, ההכרה שלנו איננה נקיה ואיננה יציבה ולכן, מה שאנחנו באים במגע איתו - מיד התפיסה שלנו מעוותת אותו, את המהות שלו, היא ממציאה משמעויות שלא קיימות בו,
ומתוך העיוות הזה נובעות הפעולות שלנו... זה השורש ממנו נובע הסבל.
היוגה סוטרה מלמדת אותנו: "א-וידיה הוא לבלבל את כל מה שהוא זמני כקבוע. את מה
שהוא טהור, כלא טהור. את מה שהוא לא מספק, כמספק. את מה שאין
בו עצמיות כבעל קיום עצמאי." סוטרה 5, פרק 2