היא תגדל בכל מקרה הבת שלי הידיים והרגליים יתארכו הפה ידבר מילים מורכבות היא תלמד דברים על עצמה ועל העולם עם הזמן, היא תגיע למסקנות והחלטות חשובות חלקן חכמות וחלקן לא מועילות היא תשמח ותבכה תפגע תצמח
הטבע חזק אפילו ממנה כל זה יקרה מעצמו
יש רק דבר אחד שישנה הכל - הנוכחות שלי אני יכול להיות שם כשזה קורה או... לא ומה שבאמת ישנה את הדברים זה לא מתודת חינוך כזו או אחרת, מילים מדוייקות יותר או החלטות 'נכונות' יותר לגביה. מה שבאמת ישנה את הכל זו האיכות של תשומת הלב שאעניק לה. תשומת לב תמימה, שקטה, חסרת ציפיה, נפעמת.
היא תגדל בכל מקרה עץ יקר וחשוב הטבע חזק אפילו ממנה מה שבאמת משנה זה אם היא תקבל מספיק אור שמש, ומים ושזה יימשך מספיק זמן כדי שעלי הכותרת העדינים שלה ירגישו בטוחים מספיק כדי להיפתח.
וגם אני כזה, עץ זקן ומפותל עלי הכותרת שלי כבר חרוכים מאור השמש ועיקולי מספרים על בצורת ורוח וגשם ברכה אני גדל בכל מקרה האם אני כאן בזמן שזה קורה?