הסליחה היא המבשרת של השחרור - מחשבות על סליחה

אני קורא היום את ה'אשטווקרה' גיטה

ובפסוק הראשון הוא מציין שמי שחפץ בשחרור מסבל ראוי שיתקרב אל הסליחה, הכנות, הסיפוק והאמת.

זה מאוד הפתיע אותי שהסליחה היא מהדברים הראשונים

שמוצגים כאן בטקסט, זה לא משהו שקורה תמיד בטקסטים של היוגה.

(ואולי זה לא במקרה קורה עכשיו, כשמכוונים לאנשהו המציאות מהדהדת...)

ישבתי עם Dotan Barzilay חברי האהוב והתדיינו בנושא

ומה שעלה זה שסליחה היא התנועה הראשונה לעשות בדרך הרוחנית,

'לנקות' את האנרגיה שנתקעה במערכות היחסים שלי,

עם עצמי ועם העולם.

והיוגה לא כל כך מדברת על 'תיקון החברה'

אלא היא דואגת למי שהולך בדרך.

כי כשכל כך הרבה אנרגיה מושקעת, גם אם באופן תת מודע,

בטינה, כעס, אשמה והאשמה,

אין סיכוי שאוכל לייצב את ההכרה שלי כדי להתחבר אל האמת.

לסלוח לא אומר שהדברים לא התרחשו, או שמה שהתרחש הוא 'בסדר'.

זה רק אומר שבמקום דרמה

יש לקיחת אחריות

אם אני מסוגל לתקן - מעולה, אני עושה את זה.

אם כבר לא ניתן לתקן - אני בהשלמה גמורה ולוקח את הלימוד מאותו מקרה.

גם הבודהה בדהמפדה, בפסוקים הראשונים

דואג שהמתרגל שלו יניח בצד את האשמה וההאשמה.

כי זה המפתח ללב החוקר שלנו

ללב הפתוח

לאנושיות שלנו

אנשים יכולים לחיות חיים שלמים מבלי לחיות אותם

לחיות את העבר

את ההיסטוריה

העבר כבר מת, וכשאנחנו תקועים בעיסוק בעבר

משהו בלב שלנו מת, במובן מסויים

האנושיות שלנו

מתה.

כי אנושיות מתגלה כשאני נוכח

כשאני כאן.

ועם זאת, אמרנו את זה

וכמה זה לא פשוט לעבור את התהליך

שקוראים לו סליחה

התהליך בו הלב לאט לאט מתרכך

ומסכים לשחרר את הכבלים

להתיר את הקשרים ולהסכים

להיות עם הקושי

להיות עם הכאב

מבלי ביקורת, כעס או טינה

כולנו בוחרים בחירות כל הזמן

חלקן מתוך ראיה בהירה

וחלקן מתוך התניות וראיה מסולפת

אנחנו בדרך כלל בוחרים את מה ש'זמין' לנו באותו רגע

מבלי לחשוב...

וזה רק טבעי שתוך כדי תנועה

נפגע

וניפגע

אין חיים ללא פגיעה

לא קיים דבר כזה

אז התנועה של סליחה

מעודדת אותנו לקחת אחריות

בין אם אנחנו בצד שנפגע, שפגע או שניהם יחד.

וכשלוקחים אחריות

תמיד

אבל תמיד

הלב שקט יותר

זו נוסחה בדוקה :)

כשאני לומד להתחבר לאמת בדברים 'הקטנים'

היומיומיים

יש סיכוי גבוה

שאלמד להתחבר לאמיתות עמוקות מאוד

אז זו הזמנה לכולנו

להסכים לשבת עם ה'עבריינים' (כמאמר התפילה של כיפור)

לשבת עם כל הסבך הזה

בלי לכפות עליו כלום

בלי לעשות מזה דרמה

בלי לדעת איך הוא ייפתור את עצמו

פשוט לשבת

ולהיות

ומתוך ההסכמה הרדיקלית - להיות

פעולה טבעית, פשוטה

שחושפת את עומקי פגיעותנו

ואת הכנות הטמועה בנו

יכולה לנבוע

לפעמים מבט עיניים חומל

שרואה כמה כולנו שבויים בעברנו

יכול לשנות כל כך הרבה

שבוע טוב ומחובר